תאמיני לי אמא ז"ל יקרה,לא אני קבעתי את שעת השקיעה,

גם בלילה שהייתה קרה,לא אני קבעתי את מועד הזריחה.

נשארתי אותו ילד שאהבת,עם כל הנימוסים שנטעת בשמחה,

"המרסי","סילוופלה",,פרדון,,יסודות של עולמך שהיה נפלא.

 

אמא ידי לא הייתה במעל,לא לקחתי דבר שלא היה שלי,

לא הלכתי לפוליטיקה,בחרתי להיות האיש הדתי חילוני.

לא הבערתי את אש המריבה,בחרתי בדרך שהיא אהבה,

תאמיני לי אמא ז"ל,דרכך הענוגה,בעולם הזה כה קשה.

 

אמא ילדי רוטנים,שהחינוך הטוב פוגע בהם באלו החיים,

הם יודעים שזאת הדרך, השאלה נותרה,איךהם מצליחים.

אמא כל כך הרבה בלמים,להיות טובים בעולם של רעים,

רצינו רק לחיות את הזמן,המסלול קצר, הימים חולפים.

 

אמא לא למדנו לשקר,גם לא שקר לבן ,אין לנו שקרים,

 היית גאה בנו,היית מראה את התעודות לכל השכנים.

היום הילדים אומרים: בישראל אנו נתנהג כישראלים,

אמא ידי לא הייתה במעל, תסלחי לנו על אלו המילים.