ריחות קימים הם שוב

נימצאים בי

משכרים עד כלות

כמעט ולוקחים בי את כל

הפשטות מפשיטים

את אותם המילים

 

הגשם שנוקש רוצה לצאת

פורץ עם הרוח שמעיפה

עלי שלכת

מבקשת על הריצפה

 

אותם הדקות שעברו

כבר לא איתך

לא מחכה כי יודעת כבר

מעט-ממך

פניך היפות התמימות

שמשכרת בי יותר

כמו יין שהשתבח בבוא 

הימים

חיוך שלא מרפה

ממני וממך

 

מה שהרמתי אלו הזכוכיות

עליהן הלכתי ומעדתי בלי לרצות

יחפה הייתי כבר לא נוגעת

מכל השקרים שמשכרים

ומבאים אותי אלייך

 

ידי הפצועות בדם

לא רוצה ללכת לשם

למקום שמבלישים אותך

כמותם

רוצים להפשיט אותי

מולם