צייר מצייר את חייך

כנוף שקיעת בין ערביים

ואת ישובה על חוף ים

פרקדן על החול שמברך את בואך

על הרוח שפוסעת על גופך

בין שמשות

ימים לילות

את זריחה ללילה קר

וכשימוג הפחד

אברח אל תוך ליבך

 

נוף אילם

שקט ורך

מביט בי מקרוב

אם זו את

אנא אימרי לי

שאדע

אם יש תקווה

לאהוב...

 

 

ערפילי הוא הלילה

כמחשבות שותקות

מילים שקטות

ואת

שלא אומרת לי דבר

את עטופה בשומרים

אנשי חייל

וליבך אומנם שמור

אך איך תדעי את החיים

אם לא טעמת מהאסור

תברחי מהפחד

תמיד נותר הכאב

אל תברחי מהאושר

 

נ.ב

להתאהב...