בתוך עיני.

 

רסיסים רסיסים, קטנים וחותכים.

לא נותנים לי מנוחה,

נופלים עלי.

 

שריטות קטנות, שורפות עד מאד.

מזכירות נשכחות,

את עיני פוקחות.

 

זכוכיות דוקרות בכל הגוף,

על כל מכה שאי פעם קיבלתי ממך.

 

טיפות דם נגרות,

על כל דמעה שאי פעם הזלתי,

בגללך.

 

הנה השנה הזו מגיעה,

אותה שנה בה אני אצטרך שוב

להתמודד מולך.

 

מבחוץ,

זה נראה רק כשריטות קלות.

 

מבפנים,

הזכוכיות עדיין דוקרות.