הקירות הולכים לישון כשאת עוצמת עיניים,
העצים לרוח נכנעים,
וראשך על חזי מונח בנתיים,
ואני שוכח מהמילים.

אמרתי לך את זה אלף פעמים בערך,
אבל אומר לך זאת שוב,
אני הולך בשבילך בלי דרך,
ובשבילך אני אף פעם לא עצוב.

הסדינים מתרככים לכבוד גופך,
שעה שאת משנה תנוחה,
כאילו מנחשים את יופייך,
רק דרך המיטה.

השביל שבו טפטפת את טיפות יופייך,
כל הדרך מהמקלחת למיטה,
מנצנץ בעיניי, אוחז אני בידך,
מתמכר לעוד נשיקה.

ככה זה כשאת ישנה,
כל העולם נעצר פתאום,
ואני בוהה בך ומגיע למסקנה,
שלא את זו שבחלום.

*********

אלא זה דווקא אני,
שמגע ידיו פוגש בעור מלאכי,
זה דווקא אני,
שאת שלו. שאת שלי.

[הקירות הולכים לישון כשאת עוצמת עיניים,
העצים לרוח נכנעים,
מלאך ישן על מיטת פלאים,
ומי על המלאך ישמור,
אם אנחנו בשמיים לא כתובים,
לא אתן לרגע לעבור. ]

מלאך ישן.