להתקשר ולנתק בפעם המליון,

לחרוט כל אהבה עמוק בזיכרון.

תמיד להרגיש את מה שלא אומרים,

ומותר להירדם, רק לכמה רגעים.

לשיר כשעצוב, ולבכות כששמח,

לטמון יד ביד מול אור הירח.

ולחלום על הרגע בו נהיה אחרים

וכמו לבדידות, להיות מכורים.

 

וכשהרוח תשקוט, והלילה יירד,

והראש יתרוקן, והלב יתנדנד,

רק נגדל להיות אנחנו,

הרחק מכאן, כל כך קטנים.

 

ויש לי אותך, לראות את עצמי,

תשאיר אותי איתך, כשארצה להיות אני.

לשקוע ביופי, בשמיים השחורים,

לצלול לחיבוק, שישכיח געגועים.

וברחוב הראשי, כמו עדר נוודים,

לחפש אמת, בין מבוכי השקרים.

להתעורר כבויה, למציאות רדומה.

וכמו בכל יום לתרגל, את אותה השיגרה.