סמטה מעבר לחומה

מחייכת פתחיה מול הים

נוגנת בתים דלים

לבושה חדוות תינוקות וצהלת משחקים

 

לפתע נגלית

בחולצת תכלת צמודה

ראש לסיעת נערות מצחקקות

בשיניים בוהקות-מסנוורות

 

כסותך נשרה כעלי כותרת

חושפת

עורך בגוון המהגוני

בורק כטל שחר עלי דשא

 

כ  ה     א  ה  ב  ת  י

 

חיוכך מכה כשמש צהרים

תשליל נוגד לעינייך

עצובות

כל כך עצובות

 

לא ראיתיך יותר לעולם

לא אראה

אך

בי

יגון עינייך

 

ראיתי עיניים לא אשכח

בארות נשברים

בי הותרת

חותם הוונה לדראון

 

 

ו  ל  י  ב  י    י  ח  ף