אמא אמרה לי , בתי היפה אל תדאגי, עוד יבוא אליך האביר,

חיכיתי חיכיתי , כי אני בררנית אני, רציתי להיות מכסה לסיר.

השנים חולפות, אני לא בת עשרים, כל החבירות כבר נישאו,

יש לי ביומן מלא פגישות, אך הבנתי מה שהגברים ממני רצו.

 

אמא אמרה, לכל סיר יש מכסה, המכסה שלי חג לו שם באויר,

אמא אמרה לי, תצאי מזה, מקסימום תכירי לך, איזה גביר.

 

יצאתי לחוגים, של פנויים ופנויות, הייתי היחידה בת הארבעים,

יותר מידי זמן חיכיתי בדרך לאביר, בדרך היו לי המון סוסים.

ראיתי מכסים חגים באויר, לרוב היו יצורים מחלל החיצון,

אמא הבטחת שיבוא המכסה, אני בודדה לא יכולה לישון.

 

אמא אמרה, לכל סיר יש מכסה, המכסה שלי חג לו שם באויר,

אמא אמרה לי, תצאי מזה,מקסימום תכירי לך, איזה גביר.

 

בניתי לי ארמון, כל כך הרבה חדרים, בניתי דמיון בכל חדר,

האמנתי שאני מלכת הסירים, מכסים עפים אלי מכל עבר.

יצאתי לגינה לקטוף לי חרצית, יבוא לא יבוא ,תלשתי כותרת,

תמיד  יצא, לא יבוא גברתי, הייתי מוכרחה להשתנות, חייבת.

 

אמא אמרה, לכל סיר יש מכסה, הנה ליבי מחכה וכואב,

לא רוצה להיות סיר, לא מחפשת מכסה,רק בחור אוהב. 

 

אל תאמינו בסירים ונפלאות.   זכות הזיווג לכל.!!!!!!!!