לפעמים כשאתה הכי צריך מישהו

המישהו הזה לא נמצא

ואז נדמה שדקה אחר דקה

העולם מתמוטט למולך.

 

כולם אומרים שהם כאן

ואז הולכים וצוחקים על אז

יש כאן דממה שאני לא מבינה

אבל אין, אין כאן אף אחד.

 

חברים באים, חברים הולכים

בסוף נשאר רק הצל.

הצל מכתיב לי את החיים

אפילו שהם כבר נגמרים.

 

הצחוק מכאיב, יותר מהרעד

אולי בגלל שהוא כבר לא קיים.

שכחתי מילים כמו אהבה ויחד

עכשיו רק השתלטה הדממה.