הוא הביט בכוכב,וראו בעיניו,

את כל מה שאהב,ונשכח מן הלב.

הוא הביט בעצבות,לא פחד כבר למות,

כי לקחו לו כל מה ,שהיה בחייו.

 

כשהביט למרומים,הוא שמע מלאכים שרים,

צעק הוא,שמעו קולי.

שמרו על הבית,תאנה וגם עץ של זית,

יונה עם עלה שלום.

 

הוא שכב מאוהב,לא שמע וחשב,

כי ישרוד לו וודאי,בזכותה לעולם.

משברים הוא עבר, את תלאות המדבר,

אך שלם הוא נשאר,כי הקשיב לליבו.

 

כשהביט למרומים...

 

הוא הקשיב לשירה,בליבו בערה,

ניצוצות של תקווה,שוב גאו בתוכו.

ולחש הוא את שמה,סוד כוחו רב עוצמה,

בעיתות מלחמה,רק קולה הוא נשא.

 

כששמע את הקול,שהאיר לו באור גדול,

אמר הוא ,איתך תמיד.

הרים כנוצות,כוכבים כאלפי נרות,

גם אם אז אסבול נורא.. יקירה.