יופי03/09/2008 18:01 | רומן שיכריהרוח עברה כאש הפורצת ומגיעה לפינה דוחקת (אותי בליבי חונקת) את עיניי תופס אותה, את החיוך, מילה נעימה הרועדת בחן ביופיה אש וצילה, בארגמן השקיעה שהתנועע מאחורי הביניניים הגבוהים שנשקו את ההילה השחורה שהתפשטה היא הייתה בשמלה אדומה אש בוערת באמצע קו הרחוב המפותל כתעתוע קריר ,מסחרר, מקפיא, מעלה את הרוח בגשם לתוך האח הבוער, על צד הגוף הספק יורד לאורך הגוף ,לקצות רגליים, כמו רוח קור, חורף, לא מחניק ,נושם וצח. ניצוצות עיניים, ניצוצות לבנים שקופים ששקעו בזמן, בחושך שחיכה במעלה עינייה, בקצוות בלתי נראים, בשלכת מחשבות בסתיו קריר, כריסיה על מצעים כחולים כהים, קרירים על המיטה היא לבשה גופיה לבנה שהחמיאה על גופה ממש כמו גל אדום-סגול באמצע ים אפור. כמו קרח כחול- סגול מנשקת, כאילו חיכית בזמן, וריח דשא צומח, פרחים יבשים, עדים ליופי מלמטה. |