לו היו לי כתפיים,מבטון או אולי מפלדה,

להניף כל כאב בם, לא ליפול בין יאוש לתקווה,

לו היו לי כנפיים לרחוף בם, מעל כל יגון כל צרה,

לו הייתי יכול לשקוט בעיתות סערה.

 

כי העצבות ההיא עושה אותי קטן,

רוצה לברוח מהחושך ולרחוץ כבר בים,

של אושר ושלווה, אור אהבה.

 

לו הייתי פוסע בשבילים מוריקים משמחה,

לו הייתי שופע,ברכה משפעת יפעתך,

לו יכולתי לגעת בנצח,בלי להרגיש סכנה,

לו הייתי גיבור,מנצח בכל מלחמה.

 

כי העצבות ההיא......

 

עומד כאן ערום ויודע, אין כאן כלום מלבדך,

עומד ושומע מלאכים מריעים לשמך,

מנגן בתפילה עת רוגע, אולי שוב לא תבוא האימה,

ואולי מן החושך תפרח ותרקוד נשמה.

 

כי העצבות ההיא,,,,,

 

אני עוזב היום הכל כאן ואנני חוזר,

אני יוצא מן המיצר כך, ונוסע...אל הטוב ביותר.