במשב הרוח המתוק

ובקול דק כמו הצחוק

מתגלגל אני וחי

בתוך עננת הווי

 

כהילה הניצתת בקודקודי בעת מכאובי הלילה

כמו נהר של דיו הזורם אל תוך הדף

דגיגים מבועתים מתפתלים אל מול זרם דיו אכזר

זר ומר הוא העט

כותב וכותב על מכאוביי כעת

שורה ועוד פסקה

דגיגים גדולים רוצים להיות

שוחים נגד הזרם

קונפורמיסטים בלי גבולות

 

עצירה.

ושלולית דיו הופכת לאגם של מילים

אפילו יש כרישים

עוד לא קרבת ספינת המוזות הגדולה

ספינת הנפט הנוראה

ניצתת ברגע ונשפכת על הדף בלי קץ

קודקודי נשמט וכבדולח מתנפץ

 

אך אני ולמראה מלחמה והרס

יושב על עננת הווי

ובקול דק כמו הצחוק

ובמשב רוח המתוק

ישן,ישן כמו תינוק.