נשמה אהובה חלפו כבר שתי יממות,

אך ריח שפתותיך עוד הולם בחלומות.

הבל פיך ,נשימות אפך עוד על לחיי,

הלשם כך הגעתי עד הלום?היית שם בפסגת חיי.

 

בתוך ליבי חלל גדול,מרים ידיים? איזו אפלה,

שנייה אחת על סף שבירה,כתמרות עשן דמותך עולה

רואה בך את הטוהר,בעינייך,במילים אשר יוצאות,

רואה אותם בעיני רוחי כעופרים קטנים שיוצאים לרעות.

 

כמה כל יש בך? כמה כאב? כמה אור?

לו הייתה עוד הזדמנות, להחזיר הגלגל,לבחור.

הייתי מוצא את נשמתך שוב, גם אם עיניי סומות,

יש רק שביל אחד בתוך ליבי ,אל עינייך הקסומות.

 

מרגיש שהיית חוצבת הר היית גוזרת עולמות

למען השקט רוחי למען אושרי, את טובה לי מאחות.

ועכשיו שרק דממה, אז מתרחק בשביל לראות

כל רגע כל שנייה מחשבותי רק בך עוסקות.

 

כל מחשבה כל זיק והנה שוב הדמעות

רוצה עבורך רק הצלה,רק שמחה וברכות.

 

ישמרך השם הטוב וישא לך ברכתך,

לעולם, הוא ואני  איתך, לא תצעדי לבדך.

 

שלך, אני.