בעת שהעיניים מצטננות

כשאני מרגיש קור

את דלתות ביתי אני סוגר,בונה חומה נועל

איכה אדליק תנור בחורף קר

החורף כאן,נסתר בגופי הקטן

הוא נוכח שם כל הזמן

הודחק עם קצת חופש מזוייף

 

העונה הארוכה בשנה

משנה כל צבע בתמונה

תמונה בלי צבע ובלי עומק

מוריד את מסכת הסומק

 

עולה על הגבעה הכי תלולה הכי גבוה

אני מחליק ונמוג

חלקם חושבים אבדתי בראשי

חלקם למטה תומכים

אך אני לא מכיר אף אחד

ממילא כאן הכל מתפזר ונעלם

מחזיר את מכסת הסומק

והיא מורעלת לעולם.