לא ארוטי הדיבור המתוק הזה, כן זה המתרפס,

שומעים אותו רך, עדין הוא בתדר כזה נמס.

הדיבור במתק שפתיים,מרגיע ,אך הוא לא יוצר,

מתפתל באויר כמו נחש, הופך הוא סלעים לאפר.

 

חמודי אל תדאג, יהייה בסדר, מחרתיים חמודה,

בכל משרד תפגוש אותם, לומדים לחייך כבודהה.

הם מקבלים פרסים,על תרומתם לעבודה בעיניים,

הם כל כך נפוחים, תראו אותם מצולמים בטקסים.

 

למדו לדבר,לא לעשות,לא לפעול,במתיקות לברבר,

להפיל אותך ברשת הברבור,אותך זה כבר ישחרר.

הכלום הזה שולט בעולם התרבותי,מתוק הוא מדבש,

כל פעם נדמה לך,הם הבטיחו לך מחר יהיה יום חדש.

 

זוכר אני את אימא, שליחי עלייה מדברים במתק שפתיים,

בנועם הבטיחו והבטיחו בלי בושה,שקרו לה מולי בעיניים.

שכנעו אותה, גברת מרגו מקום שמונת בניך רק בירושליים,

אימא גדולה נפלה בפח, האמינה כמו כולם למתק שפתיים.

 

גם היום לא משתנים,ממשיכים לשקר לכולנו בנועם,

אימא נפטרה מזמן, בארצינו דור הולך במתק נעלם.

משאיר אחריו ,שחור ולבן, אשכנז וספרד,הכל בנועם,

בשקט לוחשים כמו נחשים,העולים סובלים כמו פעם.

 

הבטחנו לילדים מעשים, לא נועם שפתיים,לא דיבורים,

עננה כבדה מרחפת מעליכם בישראל, אנשים שלי יפים.

השמיעו קול צעקה,כמו בני ישראל שהיו עבדים במצרים,

במתק שפתיים,בנועם אולי רק דיבורים נשמעים,לא בשמיים.

 

באבן שושן : רק קול זעקה נשמע !!!!!!!!!