שיכרון אהבתה

טופף נשיקת

הלמות ליבה

רוגע נאצל

על תרבות

לחייה,

כמשאלה נושנה

לדעת

סוד תמימותה.

 

מתת חייה

זיו נשמתה

כפרפר אביב

לוגם צוף

אושרה

ניצני געגוע

מאוחר.

 

והיא יושבת שם,

מצפה

לרגע ממשי

מחביא רזיו

בנשמתה המצפה

לאהוב ליבה.