דפוס נשמתי חקוק בתוהו הילדות,

ואהיה נעה ונדה בתהום הבגרות.

עקורה ללא שורשים,

מתדפקת אל חופים זרים.

פושטת יד לזרועות אהבה,

אך נופלת שדודה אחר עוד אכזבה.

חליפות קמתי לחיים כאוב מקבר,

הקמתי בית אך ידעתי כאב ושבר.

אחרים מביטים בי ומשתאים,

לנוכח הכוחות שבי טמונים.

עת התחלתי מבראשית ראיתי אותך,

ונפשי נכרכה בנפשך.

אני למודת סבל וייסורים,

והיית לי כוכב מאיר באלו החיים.