טרם ראיתיה, את גילה איני יודע,

אך חמקה היא בקלות תוך ראשי, במילותיה.

 

בערגה אמתין,אחכה לרגע מיוחל, רגע לשניים,

מפגש בתולי של מבטים, בין זוגות עיניים.

 

אי הידיעה מגבירה את הריגוש,

ה"רומן המושלם", עליו זה השיר,

הכרנו זה נפשה של זו "דרך המילים",

את צבע שערה איני מכיר.

 

הכמיהה והמלכודת, יכולה לצייר אותי כטוב על ליבה,

עלם חמודות,נסיך החלומות,השתקפות נשמתה הצמאה.

 

לאן תוביל העלילה האם תנבט ותתפתח?

האם ישזרו חיי בחייה?דייר קבע בראשה או לעד אורח?

 

הבטחה.