אותה דמעה בעיניה התכולות, זועקות בקול אל שמיים אפורים,

עננה כבדה מרחפת מעל דלתות, אטומות מזעקתם של ילדים.

לא זה לא אוליבר טוויסט, זה טוויסטר שמכה במדינת היהודים,

אני עייף ויגע מלזעוק הצילו, קול בכיים נשמע ,עולה הוא לשמיים.

 

רוזה קטנה ואומללה, קטפו אותך בלא שמחה, הטביעו אותך עמוק,

במים עכורים ,פעם היו זכים, בירקון שהפך לנחל אפלולי ,  סירחון.

עננה כבדה מרחפת מעליכם בני ישראל, עוד דמעות ילדים מתעבות,

זה לא האסופית, גם לא עלובי החיים, זאת אחת מאותם האמיתות.

 

עיניים תכולות רודפות אחרי, גם אם לא הייתי השכן ממול, אני אחראי,

כן רוזלה תמיד תישארי במסך, עם אותה דמעה, מי זה האשמדאי,

סבא אבא חורג, אין בו חמלה , אין בו רחמים, איה עובדת הרווחה,

איה דוקטור קדמן, אותה עננה עוד תוריד מבול של דמעות לאדמה.

 

אמרו לי נכדי הקטנים: סבא נכון שהמלאכים לא ויתרו על רוז הקטנה,

נכון שהם עזרו שימצאו אותה, מסכנה למה הוא זרק אותה במזוודה.

האנוש שבי זעק, האדם שבי התבייש, ילדה חפה מפשע" אינוסונט"

לא פלא שזה מנתנייה, עיר היריות בחפים מפשע, הכל " אקסידנט."

 

העיניים התכולות עוד בוהות מהשמים : למה אימא למה.!!!!!!!