בין שברים מלוטשים

שהיו מונחים הם שם

אוהבים אותי עוטפים

חובקים עימם

 

מה שניגעת עלול להיפצע

ניזהרת שלא לדרוך כדי

לא לפול לאבד את עצמי

להביט להשבע ברגש שכבה

 

בין תריסים מורמים

קולי בך נגע

משתקפים מפשיטם

אותי מולך

טיפות של שקרים משכרים

כמו יין מלוכד

בין דפים מלוכלים ובין

מה שאבד

 

כיום לא חוזרת לשם

בטוח לא איתך

נכון דמותי משתקפת אבל

משיראה בני לבינך

 

פנים כה יפות רציתי להיות

להדמות להשתנות לא בך

בי עוד

יודעת כי הזמן עובר הלאה

ולא מחכה הוא לי

יודעת שהשעון מראה קדימה

והמבט כה אמיתי