כמו אותו זחל, מתפתל בדרכו אל הדד, בתיקווה לחלב מתוק,

כמו אותו פרפר שנחת על פרח, לינוק צוף את צמאונו לרוות.

כמו אותה אם מתפללת, שבנה יחזור בשלום מכל "המלחמות".

כמו סוכה של לויתן, הבאה למלאות לנו את כל אותן התיקוות.

 

בצל אותן התיקוות גדלנו, אנו החכמים וכל אותם עמי ארצות,

בצילה של שירת התיקווה, אשר שוכנת בארצינו בכל הלבבות.

בצילה של שנה שחלפה, אשר מותירה בנו שלטים בראש חוצות,

בצל כל המחירים שעלו לשחקים,הותירו בתים עם אמהות בוכות.

 

אני  שאפתי לחיות באור של אותה תיקווה, שיאיר את כל הדורות,

אני שאפתי כל שנה , לשנה חדשה שופעת בשביל זקנים ואלמנות.

אני חשבתי שהגשם יורד, ירטיב את כולנו בשפעתם של האבות,

אני חשבתי שהתיקוות לא בשמים, הם בהישג ידינו ימים כלילות.

 

בצל אותן התיקוות, אני מאחל לכל עם ישראל את כל הברכות,

תחיו , תזכו , תאריכו ימיכם , תגשימו את כל החלומות..!!!!!!!!