לא תמיד רואה איך לזוז מהנקדה הזו שבה אני תקועה

מרגישה מכוערת, מרגישה רדודה, מרגישה שאת עצמי אין אני מכירה

רוצה להשתנות, רוצה את עצמי להפסיק לדכות

רוצה לחייך ולצחוק

רוצה להפסיק לבכות

 

חוזרת על אותם תעלולים נושנים

יודעת שלי הם רק מזיקים

לא מוותרת, לא מפסיקה

לעצמי את הכח לסלוח למצוא לא מצליחה

 

יודעת מה הבעיה, יודעת היכן למצוא הפתרון

אך הדרך מכאן , לשם , היא כמו בשלג למצוא נוצה לבנה

 

יש ימים טובים ויש ימים גרועים

הכל משתנה, אך נשאר אותו אותו הדבר

הזמן זז , והשנים עוברות 

אך הימים וגם הלילות

הדקות וגם השעות

הן קשות, עצובות, בודדות

 

יודעת שיש שם אור, שיש פתרון

שלא הכל רע כמו שזה נשמע

אך את הצעד הראשון לעשות אינני יכולה

 

להתקדם קדימה ואז לחזור אחורה

לצחוק ואז שוב לבכות וחוזר על עצמו

בכל פעם מחדש, בכל יום נוסף שעובר

תוהה אני האים מתישהוא זה יגמר

 

האור והחושך קיימים יחדיו

בלי האחד גם השני לא קיים

האהבה והשנאה, רק מחיצה דקה ביניהם מבדילה

בין היום ליל רק השקיעה חוצה

 

ואני? היכן אני?

בכל שניה, דקה, שעה

משתנה מצבי

משתפר ואז שוב מחמיר

לא עומד במקום

לא קפוא, לא קבוע

אני מניחה שאלו הם החיים

קודם עולים ואז שוב יורדים.

כל הזכויות שמורות לאינה