בכל ישוב, בכל עיר, בכל כפר או קיבוץ

יש שדרת אבנים עם לב נושם.

ועל האבן חקוק,

בצבע דהויי,

שני תאריכים

ושם.

וגם שם השמש זורחת

כל יום בחמש.

וגם שם שוקעת השמש

כל ערב בשש.

ובכל פעם שאני נוסעת

בכביש המהיר,

שמשקיף על השקט

שעוטף את האבנים הלבנות.

נכתבות בי אותיות,

ומילים,

ומשפטים,

ושיר אחד שלם.

וריק..