דמעות הסוף16/10/2008 20:29 | מורכלוב גדול ניצב איתן
עמוק בתוך גופי.
חור גדול נפער איי שם
באמצע שחור ליבי.
שלשלאות כבדות עטפו רגליי
רותחות מאור השמש.
טיפות של אש כיסו עיני
חספו ניצן הרגש.
נפשי התחננה מורעבת
עודנה צעקה כשכבה הקול
כלואה מאחורי סוגר ובריח
כלואה בכלוב גדול.
ליבי שהתרחב
שהתחיל כבר לאהוב
מצא עצמו הוזה המוות
מחור פעור שחור.
אז ניסיתי עוד לברוח,
להמלט משניו של הסטן,
אך שלשלאות עטפו רגלי בכוח
הן שותקו מתזוזתן.
עיני הכחלכלות נאבקו אז בגרוע
הועוותו, ניסו הכל.
אך ים המלח לא נרתע מלהופיע,
דמעות הסוף הודו בכל.
|