סיפור מהסרטים17/10/2008 11:12 | דורון גריןהחלטנו לממש הזמנה זוגית בתכנית VIP של עיר הסרטים. את המידע על הסרטים מצאתי חיש בעזרתו של מר גוגל, אך עבור הליך ההזמנה הייתי זקוק לתואר השני של אשתי וגם זה ללא הצלחה. הדרך לרכוש כרטיס באינטרנט היא די קלה, אך הדרך לממש כרטיסי הזמנה המשולמים שבידך, מביאה אותך למבוי סתום. בלית ברירה פניתי לטלפון. השיחה עם התקליט נסתיימה בהשארת הודעה. המענה האנושי סירב לחזור ובאין מוצא, נהגנטו כאילו הכרטיסים בכיסנו. התהדרנו, התבשמנו ויצאנו לעיר הסרטים. נערת ה VIP הייתה מאד עדינה כשהודיעה לנו שלא הותירו מקומות עבורנו ואנו היינו מאד עדינים בדחיית ההתנצלויות. את המחלוקת פתר מנהל העיר כשפיצה אותנו בזוג כרטיסי חינם לסרט "שבעה". אינני רוצה לחוות דעתי על הסרט אך בסולם שלי הוא קיבל את הציון הגבוה ביותר. סרטים כאלה נבראו בשבילי. שנים אני מספר בדיחה המלגלגת על יחסי המשפחה הפולנית בינה לבין עצמה. אחרי הסרט הבנתי שהמריבות, התככים, הקנוניות והחשבונות הם כאין וכאפס לעומת מה שמתרחש במשפחות המרוקאיות... מהיום אני מרגיש פולני גאה... אחר הסרט המשובח, נסענו לנמל ת"א לבזבוזים. החננו את הרכב בחניון רידינג ויצאנו לבזבז את הזמן. אחרי שעה של בזבוזים חזרנו לאוטו ומצאנו אותו איננו. שני דברים עלו מיד בראשי. האחד, שהאוטו נגנב. השני, שפשוט גנבו אותו... סיפורו של חברי שרכבו נגנב שבוע קודם מאותו מקום הדהד במוחי. שני הצעירים החשודים שעמדו בקרבת מקום בחוסר מעש, חזקו את תאוריית הקשר. ערכתי במוחי רשימת אבדן של כל הציוד המצוי באוטו והתלבטתי את מי מחתני להזעיק בשעת לילה להסיענו הביתה. אשתי הייתה נסערת. הזכרתי לה שהאוטו לא שלנו ושהליסינג ידאג אבל היא בחורה אחראית ולא היה נעים לה... לפתע נזכרתי בפיפי. רגע אמרתי לאשתי בהתרגשות, איפה העץ שהרוויתי את צמאונו כשעזבנו את החניה? הרי הגנבים לא לקחו את העץ, הוא היה קשור לאדמה... אחר חיפוש קצקצר של העץ, לא רחוק ממקום ההעלמות, מצאנו גם את האוטו... אבל עד עתה אשתי ואנכי משוכנעים שהשארנו את האוטו במקום שהוא "נגנב"... |