זכרון ילדות

יש לי זכרון ילדות, זכרון מאוד חזק.
אני זוכרת אותו בבירור, כאילו הוא ממש קיים.
אותו זכרון הוא בעצם חלום, חלום שטרם הגשמתי.
אני זוכרת שאליו ייחלתי.
קיוויתי לגדול ולהגשימו, הייתי בטוחה שהוא יגיע עוד לפני שארצה בו.
אך עם ההתבגרות, החלומות דעכו, ועם השנים הזכרונות הודחקו.
החליפו אותם המטרות, שבכל יום רק הופכות ליותר ויותר מעייפות.
הימים הם רק כלי להשגתן, והחלומות?
כבר מזמן לא כאן...