מול הורד

מול פרח הורד

הזמן עצר
כי לא החליט,
לטעום להריח להרגיש.

בסימן שאלה היה,
כי לא ידע,
את שלא ידע.

מבט נתן
ולא שהה,
הסתכל בחן ולא נגע.

מול היופי נשאר
בהה ובהה,
שכח שלא יוכל לשלוח מגע,
מול הבריאה והיופי שבה.