בגרתי גם מרדתי

הצטנפתי חזרה לגזעי

מלא סדקים, חרירים ורוח איתנה.

זוכרת סופות אימתניות

מטלטלות צמרת תקוותיי

מאיימות עלי באפילה.

אולם האור לא הניח.

נותרתי מלאת תקווה

נרגשת מהבאות.