הכוכבים מרצדים בשמים, העננים פזורים כמו צעיף תחרה,

עומר מחכה להקפות עם ברק בעיניים,הנה תמה התפילה.

בית הכנסת מקבל אור מוסף, הפרגוד הוזז, ההיכל נפתח,

ספר תורה החדש,מקרין בהיכל כמלאך, יחד עם חבריו נלקח.

 

הם הונחו בכבוד על שולחן במרכז, ההקפות החלו בשירה,

החזן הכריז הקפה ראשונה, בשמים כולם הצטרפו לשמחה.

ההתרגשות הורגשה אצל כל ילד וילדה, עומר קפץ מאהבה,

נשק וחבק את הספרים, חבק את ספר ההפטרות בחוזקה.

 

סבא אני יכול לרקוד איתו,חשתי שמחתו של נכדי,כן כמובן,

שמחה של ילד קטן, כיסים תפוחים מסוכריות,איזה רקדן.

כולם רוקדים עם הספרים, עומר רוקד כגדי קטן שיצא לעולם,

כולם הניחו הספרים, תמה הקפה ראשונה,עומר מאושר מכולם.

 

מתי הקפות שניות שואל, המתפללים מחייכים לעומר הקטן,

יש שבע הקפות הלילה, שבע פורץ הילד איזה כיף יהייה כאן.

תמו השירים ,תמו ההקפות,יהי רצון מברכים בברכות עולם,

החזן מכריז הקפות שניות מחר, שלא נשכח שמחת תורה לעולם.

 

עומר מבולבל, אבל היו כבר הקפות שניות שלישית הוא שאג,

כולנו מחייכים שמחת ילדים,כולם מסבירים לעומר את המנהג,

קריאת התורה מבראשית, מסיימים בזאת הברכה לכל השבטים,

כל הילדים עולים בזאת הברכה, עם דגלים רוקדים עם ההורים.

 

עומר הביט בקהל המתפללים,שלא תשכחו את ההקפות השניות,

מחר הקפות שניות, עומר אומר בקול רם: מחר יש גם הקפות.

מההיכל צלילים של רימונים, הספרים משמיעים רחשי שמחה,

שמחת תורה היא השמחה, לעולם ילדי ישראל לא ישכחו אותה.