שאלתי היא היכן התיסכול

איכה אוכל ,וכבטון לשבת

בראש צלול,במטע ללא ייבול

ראיתי איך הזמן חורץ לסדוק סדקים

ואור גדול , דממה

ראיתי איך קודקודי הפך בין רגע לגוויה

ואני שואל היכן תיסכול היכן?

 

בתחושותי העמוקות ביותר במחשבות המחודדות מידי

כיצד נפול נפלתי אל שיגרת חיי

כשחיים עוברים אל מול פניי

ולא אעיז לומר בזבוז

רק אגיד אדיש,לכל הבלאגן שגופי מכחיש

 

תיסכול לא תקשיבו בלבבכם

לא תקראו לא תפנימו בכתביי

וכי אדיש אני למראות הסדק

וכי אדיש אני למראות הווי

 

כבטון היני יושב

לא מצליח לרומם את קו החיים שלכאורה הינו דומם

רק נשאר במעיל נוסטלגיות עשוי עפר,מתנדף עם רוח,רוח הזמן

מחזירה אותי שוב אל מצבי המיושן