בסד

 

עוד שבת נסיכה,ואנחנו לא ביחד,

מאמץ הלב להתגבר על חסרון, הותיר אותי עייף.

הפך טבע הבריאה, עם חושך יבוא גם הפחד,

 את מה שחחקנו בנשמת העולם לא ניתן לזייף.

 

איך כח ויופי חמלה ועוולה דרים יחד בשכנות טובה,

בתוך הגוף הקטן שוכנות הן,

עוף דורסני וגור מצטנף בעינייך בשם האהבה,

שקר היופי והבל החן.

 

חשיבה תקינה אינה מנת חלקי כעת,

רק רצון עז להשתחרר מכבלי התחושה,

הורדות ידיים כבר עשינו..עכשיו מי השולט?

דבר אחד בטוח,להיות חלש באהבה זו לא בושה.

 

התירצי את כל כוכבי מרום את כל רמשי האדמה?

תירצי לעצמך ,בתוכך לכלוא נשמה קסומה?

עד כמה ריק הבור רחב כדי להכיל?

מתי כל מה שבנינו נגמר? האם בכלל התחיל?

 

"כי ייתן איש את כל הון ביתו באהבה, בוז יבוזו  לו"

לו כל בוזייך יקלו.

 

שבת שלום.