מחשבה סמויה

כלילה במחתרת

ללא אומר ומילים

חושבת את עצמה

ולעצמי

 

נרגעת כאפרוח

מרגיעה כאם בלא כח

כובשת באדנות

טובה כשחוק ומים

חלקה אחר חלקה

בשיער שבשדה

ליד ביתי

 

ממש כסבתי המנוחה

רוקמת בביתה

שהפך לכלא

ואחר כך

ליום מותי הרך

תמונות של זיכרון

חוכמת הלילה

כעיניים התמהות והיודעות

של הינשוף

כעיניו המבוהלות

של החתול

ושלי,ילדי

 

עד שתהפוך

סירת מפרץ

אוניה חותרת

בקרח המזוגג

כמו ליבי בינתיים

שביל לוהב

אל ארץ ערפל

אגל גשם מנצנץ בפרח

שאמצא רק בחלום

שיתעבר בין שתי עיניי

עם יום לכתי

מכאן.