חורף

גם תמול ושלשום סערתי בלהט

יום אבדו גרגירי סתיו אחרונים.

אברות לילותיי יגביהו בשעט

ואדמו לבוּשַי מעַפְרוֹת אביונים.

היום עטיתי בפתע זעם ואור

לשטוף בכאב פצעי אחיות.

אחבוש בבכיי כל טְלָאֵי האפור

בצבעי ציירים ולידת אהבות.

ולמחר אלבין את פני ופניכם

כי חוורו כְּסַיוֹת לחולל במישור.

ואתם בני איש ראו ושאו עיניכם

הן שירת החיים עוד נישאת במזמור.