קטפתי ממטע הזיכרון
הכתום ולא סופי
תפוח זהב עגלגל וכתמתם
קילפתי אותו קליפה
אחר קליפה אחר טיפה
באצבעות דביקות מרוב תודה
כמו הניירות הצבעוניים
העוטפים את העולם כמתנה
עד לנשמתו העסיסית
או אז סגרתי את שיניי בבשרה
בנגיסה אוהבת חמוצה

כמו השכנה המלאה והבלונדינית,
עשיתי לי מתום פתאום כתום.

אחר כך היטבתי לעשות
ושתלתי בגינה פקעות נורית
תכולה,לבנה,אדמדמה
בסבלנות שמעולם ולעולם
לא תתפקע בי מעול
כספר טוב,כאמא אדמה
כעץ חרוץ,חיבה וים כחול
עכשיו נותר לשתול ולהיות
לצבעוני בשדה דברים רטוב
ובמשיכה נשיכה ונסיכה
ביד לובשת עוד ובמכחול
צובע אט אט את נשמתי
העגולה בשדה צבעים עגול
צובע ותובע ויודע
בלי סוף ובלא מורא ובלי
אתמול

 

כמעט הכל

כעוף החול