הָיָה בִּי זְמַן שֶׁבִּקֵּשׁ אוֹר10/11/2008 19:13 | מרגלית בר-צביהָיָה בִּי זְמַן שֶׁבִּקֵּשׁ אוֹר
וּשְׁאֵלוֹת שֶׁזָּרְחוּ עִם שַׁחַר אֶל חֻדּוֹ שֶׁל יוֹם הָיָה בִּי זְמַן שֶׁרָדַף אוֹתִי כְּצֵל וּבִקֵּשׁ לַחְנֹק מַהוּתִי כְּאוֹתָן דַּקּוֹת הַסּוֹפְרוֹת דְּמָעוֹת וְלֵילוֹת הַזּוֹכְרִים נְגִיעוֹת כְּאוֹתָם יָמִים הַזְּרוּעִים מַחְשָׁבוֹת וּמְחַשְּׁבִים לְהִתְפַּקֵּעַ מֵעֳמָסִים . הָיָה בִּי זְמַן שֶׁשְּׁקִיעָה נָגְעָה בְּיָם וַחֲשֵׁכָה לִטְּפָה רְצוֹנוֹת עֶרְגָּה מִשְׂחֲקֵי אוֹר וְצֵל בַּחֲדַר לִבִּי יָצְאוּ בִּמְחוֹל תַּאֲוָה . הָיִיתִי מִתְמַלֵּאת בֵּין אֶצְבְּעוֹתֶיךָ כְּנַחַל וּמִתְרוֹקֶנֶת לְאַט כְּסוֹלְלָה הָיִיתִי רוֹקֶמֶת זְרָמִים שֶׁל זִכְרוֹנוֹת שׁוֹרֶקֶת נַפְשִׁי בַּהֶמְיָה . הָיָה בִּי זְמַן שֶׁהִכָּה רְצוֹנוֹת סַנְוֵרִים וְיָמִים שֶׁהִנְבִּיטוּ הִתְפַּכְּחוּת הָיָה בִּי זְמַן בּוֹ הָיִיתִי יַלְדָּה וְיָמִים שֶׁהִצְמִיחוּ בְּשֵׁלוֹת . יֵשׁ בִּי זְמַן אַךְ אֵין בִּי זְמַן לְכָלוֹת יֵשׁ בִּי זְמַן לִהְיוֹת . |