לא אטה  אוזניי

למנגינה המשסעת

שבוקעת מבתי העיר
אצא לשדה
ארכוש את אמון החרק
,החי בתוך ביתו,הסביון
אשתרע על גבי
עיניי תשוטטנה אחר
פרפר מזדמן
ולאוזניי 

שממנגינות האבל חמקו

אשמיע את אוושת
הרוחות

יצוק אנוכי במרבדיך
אמי,
אהובתי,
אדמתי,
חיי נעוצים עמוק בקרבייך
מדיפים ניחוחך המשכר
ואני מתחדש