עולמי הקטן מלא אור, זורח עלי כזרקור,

עולמי הקטן אין בו שחור,אותו בליבי אנצור.

יש בו שיויון לכל,לעולם בו לא תיפול,

יש תמיד מה לאכול,רעב אין באף משעול.

 

עולמי שואף לחמלה,אדם לאדם אדמה,

עולמי חובק באהבה, כל אשר חי בו בתקווה.

השמים לא הגבול, לעולם לא אחשוב על מבול.

השמים יתנו את היבול,אנחנו נשוב תמיד מחדש בגילגול.

 

עולמי הקטן רואה את האדם,חי אני בשבילם,

עולמי הקטן דורש בשלומם,כי מה תכליתנו בזה העולם.

אתמול ילל קפיטן, זהוא כלבי שטייל לו בגן,

הוא נבח ורטן,על פולש מבולבל שנראה כמו תן.

 

הסתכלתי סביב, העצים ברקו, נשטפו, לא אחזו מטריה,

האדמה החלה להניב, צבע הצהוב נעלם כאילו לא היה,  

אני בעולמי הקטן, חש את הדופק , עולם הולך ונעלם,

אני רק אתמול ,הייתי אותו חובק, קשה להאמין שהייתי שם.

 

כשהייתי בפריז , ראיתי את עולמם, הגדול הזוהר נעלם,

הרחובות שוקקים באלפי בני אדם,סוחבים במטרו יגונם.

עולמי הקטן התערבל בם, הייתי צריך שק של מעוט בשבילם,

הם שכבו בכל פינה, גם ליד נוטרדם, לעורר חמלתו של אדם.

 

חזרתי לעולמי הקטן,חלקת האלוהים שלנו במושבה,

שבת ברוכה, עם הילדים, הנכדים וכל המשפחה.   

חשבתי על עולמי , על עולמם, לא השתנה העולם,

היד עוד מושטת,אלוהים לא היה שם ,קטונתי באדם.