פרק 117/11/2008 14:25 | אלכס מילמןהתאהבתי בה ממבט ראשון.בפעם הראשונה שהגעתי לבסיס ראיתי אותה. שיערה היה פזור,בעיניים החודרות והעמוקות שלה בהו בי,וכמו חיפשו אהבה בתמימותן.היא היתה מיוחדת-היה בה משהו פשוט כמו לכל החורה שבאה מבית טוב-למרות שלא באמת ידעתי מה מוצאה ואם היא באמת יודעת איפה ההורים שלה עכשיו.מצד שני היה לה את ה"זה". אתם יודעים-הזה הזה,שכשאתה מסתכל לה בעיניים,רואה את השיער שלה עף ברוח, מתבונן היטב בכל חלקי גופה המוצנעים כמה שאפשר,ליבך מתחיל לפעוםבמהירות,ראשך מסתחרר קלות,וגופך רועד-בכל פעם שהיא מחזירה לך מבטח ביישני וחודר אל תוך עינייך. חבריי לא הבינו אותי"עזוב אותך שטויות תמצא לך איזו מישהישתוכל לספק את צרכיך לא אחת שדומה לחיה םצועה שמבקשתתשומת לב ומיללת משמחה כשהיא מקבלת אותה".הם אמרו לי להתרחק ממנה ,שהיא מסוכנת ושבכלל היא נראית להם קצת מטורללת ולא בסדר בראש. -האמת?תמיד אהבתי את המוזרות:,אמרתי לחברים שלי כל פעם שהם היומעלים את הנושא ,אבל הם היו מסתכלים עליי בזלזול ואומרים לעצמם בלחש"מתי הוא כבר יבין,שכדי לקבל,צריך לדפוק לפעמים" |