ללטף את פניך הענוגות

את הפשטות במילים,הסליחות

שקמה בבוקר אינך שוב לידי

מרגישה את שתיקתך שאוחזת בי

ולא רוצה שאלך ממך

 

כל המילים סגורות כחתומות הן

מחר והיום

ששומעת את המנגינה כה נוגה

לה כצליל מיטר

שהולכים ומתרחקים

כמו שאת אבדת אולי

 

פוחדת לאבד את מה שנותר

שוב לא מרפה בי צחוקך המוכר

כה חודר מצמרר דומה

למה שהיה פעם

בבוא השנים את פורטת

מיתריך

ורוצה שתהיה גם חלק ממני

 

שמה את ידי על המראה

שלא אבודה ותמיד בעדה

סורטת אותי ואת פני

סדקים נישמרים אין

בי כוח עוד

 

נישפכים הטיפות שמלוכלכות

נוגעות בי ומשאירה את האודם

על לחיי

רוצה שתיגע תלטף

אינך עימדי

מה שאבקש ממך

כעט

 

לגעת ללטף