מוצא את דרכי אל פינת החדר מתיישב

מצמיד רגליי ,ראשי מטה

קר בחדר , בגדיי נשמטו מעליי

גופי לבן מאור פנסים לבנים מידי

מוארים מידי

 

והנה נזרקתי,ננטשתי

כל רגשותי,מקפצים ומדלגים

ושרים שירה זולה,שירה מזוייפת

הלא גם הם במערומיהם

הגם הם דלי בגדים.

 

לא אתן לחשוף כך כאבי,

לא אתן לכם לזרוק אותי כך סתם

אל מולי חומת זכוכית כבדה

נוגע-לא נוגע

 

בהתפרצות השיקוף

קפצתי אל מרכז החדר במהלומת טירוף

פצחתי את פי במונולוג מתושתש מלא הווי

מתחיל ביד רכה לאסוף את רגשותיי

מסתיר מערומי על מול קהל עצום

שלא האמין כי במחזה כזה נוכח אדם ערום.