באמצע דרך מובילה לשום מקום, מודיעים שוב על חלל,

חלל שנפל לתוך החלל הגדול הזה, זה רק כן רק בגלל.

שהחלל הגדול הזה פתוח, כמו בור ענק שואב אל תוכו,

קצת מתאונות דרכים, מעט ממחלות ומי שחי על חרבו.

 

ישבתי לחשב, כמה חומר אני צריך, לכסות את החלל,

כך שכל מי שיפול חלל ישוב,כי אין לו לאן לנפול, אבל !.

עמד מולי סימן קריאה גדול,אתה יודע איזה חלל לסתום,

בעודי תמהה , מה יש עוד חללים, אז איך הגשים חלום.

 

החלל הגדול הזה, נוטל ממני את תחושת הגיבור בעולם,

סופר מן כזה,שלא ימותו יותר מפיגועים, שלא ימותו סתם.

עוד אומרים לי שיש חללים רבים, יש גם חורים שחורים,

כאלה ששואבים אל תוכם הכל ומיד, איך אותם סותמים.

 

אתמול נפלו חללים, אני מתכנן לסתום את החלל הגדול,

עשיתי חישובים, המחשב השתולל ממספרים,אינו יכול.

אין לו תשובה , לא על סוג החומר, לא על כמות החורים,

אז קטונתי ביניכם להיות סופרמן, אין לי פיתרון לחללים.

 

כשאני מביט במסך, שומע בת קול , אתה מיכאל חולם,

לזמן אין מידה,יום יחשב כשנה,תחייה בכיף קצת תנמנם.

בעולם ישארו תמיד חללים,ישאבו לתוכם מתים וחיים,

החלל הגדול הזה יוותר כפתחו של הגן, אליו כולנו שואפים.