לילה

ליל פרש חסותו על העולם

ונדמה כי גם השקט תופס בלאט-

מקומו בממלכת החשכה.

אם נושקת לבנה הפעוט על מצחו

ונשימתו ההופכת קצובה.

נדם קול בכיו. קול צחוקו.

וקריאות אמהות לילדיהן כבר מזמן החרישו

וגם הד קולן אינו לוחש עוד-

שובו הביתה, כבר מאוחר.

שקט.

ורק השעון עודנו מתקתק.

כמו בא להזכירנו

שגם בשעה שרק רחש נשימות על פני תבל

לא עוצר הזמן מהלכו.