הרוח הזאת המשוטטת בתוכינו, הגוף לאפר ולא לעפר,

בתוך תוכינו אי שם השכלנו, לא נשוב כי כאן זה נגמר.

רוצים וידוי מוות סופי, לא עפר ללעפר להשרף עד אפר,

בתוך הגרמטוריום האיום,ידרשו לשרוף את גופינו המתפורר.

 

אמונתם בחיים הינה אדירה, לא יאמינו בתחיית המתים,

עפר לעפר לאפר הם דורשים בחוצפתם,לא נשוב לחיים.

בתוך כד פורצלן, יניחו אותנו על מזנון בסלון שם יעמוד,

אולי יפזרו אותו עם הרוח, בלב ים שם ישוט בגלים ינדוד.

 

מהעפר באת אל העפר תשוב,נו כבר מה זה להם חשוב,

לשרוף לשרוף את הגוף,עד אפר הם רוצים שלא ישוב.

בחלומי ראיתי אפר כבד, יורד כמו ענן גדול מהשמים,

ממלא עפר אדמה צמאה, בליווי אדיר של טיפות מים.

 

החיים שבים אל מסלולם, כמו שהטבע דרש עוד מאמש,

חלוני היה פתוח, היום כל כך יפה,נפלא לצאת בשמש.

העדפתי ללבוש תחתונים אדומים,כן זאת לאות מחאה.

כי אני נגד שריפת גופתי,אליך אני חוזר אימא אדמה.