מאז שהלכת לבלי שוב

 הכל שומם ועזוב.

הלב -

מתוך שיגרה פועם

הכאב -

בפראות הולם.

 

נגוזו השמחות, התקוות

מותירות כאב וזכרונות

נעצרו החיים מלכת

הריקנות -

כמו בשלכת

כל יום, רואה אותך

כקרן שמש מבעד לעננים

בלילות, דמותך חולמת

כמלאך שומר במרומים

 * * *

 

 

this.parentNode.offsetWidth) {this.width=this.parentNode.offsetWidth-10; this.style.cursor='hand';this.onload=null;}" name=inline1 oWidth="180">.