אני יודע כמה זה קשה, אבל את מופיע במחשבה שלי,

ארץ גדולה עוד מימי משה,גדול הנביאים שהיה חלומי.

את מופיע במחשבה , לא צרת מותניים,כזאת שמנה,

מהנהר עד הנהר, ארץ ישראל שלי, כזאת שהובטחה.

 

אני יודע כמה צרות, מאז שהתרוצצו בראש המחשבות,

לחבק אותך לא קטנה,לחבק אותך גדולה כמו בחלומות.

את מופיע במחשבה,את לא מרפה לדרוש להיות שלימה.

את בזה לבניך הבכינים, אלו שלא השכילו לחבקך מליאה.

 

אני יודע שהכי קל, זה לתת , לתת את הכל לחזור, לאן ?

לקצה של הנקניק, זה עם החבל ,שקשור בו הסמל הקטן.

את מופיע במחשבה, שלעולם לא יזכו לקבל אותך ככה,

כי יש עוד שאוהבים אותך, שמנה, בריאה, בעלת עוצמה.

 

אני יודע שחיי אדם יקרים, מה שווה אדם בלי  מולדת,

בלי בית שיגן עליו, בלי דגל שיתנופף בגאון במרפסת.

את מופיע במחשבה, ארץ יקרה לכל יהודי בארץ ובגולה,

ככזאת כי אין לנו ברירה, ידע כל יהודי ,אין לאיסלם חמלה.

 

אני יודע שאולי הגזמתי במחשבה, אבל אמרו לי אין ברירה,

עם אחד,מדינה אחת, אלפיים שנים נרדפנו בארצות הגולה.

את מופיע במחשבה, חזקה יותר מתמיד, שיבינו כל המוסלמים,

כי את מסוגלת לשמור על הבנים, לחיות גם בשלום עם השכנים.