|
זה שיר פרידה שהקדשתי לעובד יקר שפרש לגמלאות
א.
לכל דבר עת,
ופרשת.
ב.
וודאי מוזר אחרי שלושים וארבע שנים
לא לשמוע את התימני צועק,
ורגע אחר כך פורץ בצחוק מתגלגל.
ג.
ועט המבקרים, בידי חדש נתת,
ואת משנתך נלמדו אנו,
וכדרכך בנועם נאמר לו:
חקור, התבונן היטב ושאל.
ושוב תשאל.
באורך רוח, במתינות,
מתוך יושרה.
ד.
ובחמש וארבעים בבוקר,
השעון המעורר מעל ראשך שותק,
ישן.
ודאי מוזר לו אחרי שלושים וארבע שנים.
כל הזכויות של תוכן יצירה זו שייכות למשה טרופה © |