היא ישבה לצד המדרכה

ידיה תפסו את צדי ראשה

וליבה פעם בחוזקה

מה אני עושה מה

שאלה את עצמה בלי סוף

את אותה שאלה

כאילו ולא הקשיבה לעצמה

היא בקושי הצליחה

לחשוב מחשבה אחת צלולה

קומי כבר טיפשה

פנתה לעצמה בכעס

ודפקה אגרוף במצחה

די כבר לא נמאס לך

מסתבר שלא אם את ממשיכה

מי שהגה את המשפט

אדם סובל במו ידיו ידע מה הוא אמר

היא התרוממה באיטיות

כמו עומדת למעוד עוד שנייה

הנשימה הייתה כבדה

והדמעות עמדו לפרוץ

היא הביטה למעלה

שאלה אותו עד מתי

מאחר ותשובה הוא לא ענה לה

היא הבינה שהוא לא זה שיעזור

הפתרון אצלה היא ידעה

רק שהרבה יותר קל

שמישהו אחר יעשה את העבודה

רגליה הלכו כמו לא קשורות לגוף

ומוחה היה תלוש מרחף אבוד

אני אלך לישון חשבה

שינה מרפאה מתקנת נשמה

כמה שעות של חסד

שלאחריהן את קמה חדשה

כך בלי להרגיש שמה את ראשה בכר

וצללה מכורבלת כמו בתוך רחם אמה

כתינוקת שזקוקה להגנה ושמירה

עצמה עיניים ונרדמה

נשמתה תתוקן ותוחזר בבוקר חדשה.

לו יהי

לו יהי