לא זה לא שחרור מהצבא, לא זה לא שחרור מחדר מיון בתפוסה מליאה,

זאת סבתא ששוכבת במיטה, לידה פיליפינית משועממת תופשת תנומה..

אצבעותיה חבושות, היא מתנונעת במיטה,כל רגע משנה תנוחה,

משהוא מוזר מתרחש בתוכה, רוצה לצאת להשתחרר החוצה.

 

בשניות זה קרה, הפיליפינית נבהלה נורא,כל הרופאים אצו רצו למיטה,

לחדר החיאה מהר מהר, הצוות גדל פקודות עפו בחלל, הנה זה קרה.

מנתקים הכל מהמעגל,משחררים אלקטרודות, מוציאים עירוי שהיה,

הפיליפינית מזילה דמעה, שוב פעם צריכה להחליף מקום עבודה.

 

רגע לפני השחרור, הצעתי לה למצא חתן, זה היה בשביל לרומם את רוחה,

אולם התוכנה השתחררה מהחומרה, הגוף נותר מכוסה בסדין כמומיה.

מהמיטה שליד אברהם נג' מרמר, נו מתי יקחו אותי, הפעם לשמואל הרופא,

זה היה כל כך מהר,הניתוק הזה של הנפש מהגוף, חשבתי לתומי שאני הוזה.

 

יום חמישי בחודש כסלו , הירח עוד לא מלא, נשמה רוצה להשתחרר מחולה,

סבתא יקרה שבנה הוא רופא, שכבה במיטה בחדר מיון שבאסף הרופא.

רגע לפני השחרור הצעתי לה לחפש חתן, במקום הפיליפינית שלידה יושבת,

במחשבה שניה לא טוב היות האדם לבדו, לא ידע מה ילד יום, לאן הרוח נושבת.