אני מביט למעלה , מחכה מאז שנות השישים,שירדו אלי כל המלאכים,

אני לא סופר אותם יותר,כל הזמן הם עולים, לא ראיתי אותם יורדים.

לעיתים הם כל כך צעירים,רק בחלומות שלנו, לפתע הם גם יורדים,

תביטו לשמים, תראו אם יש סולם,תוסיפו לו שלבים שירדו כולם.

 

אני לא המצאתי את זה החלום, מלאכים עולים ויורדים בלי הפסקה,

המלאכים שלנו רק עולים, המנהיגים שלנו עם אותם תווי הנגינה.

שירו לי שיר ערש, רק לא שיר של "ערסים", בזמן האחרון זאת הנגינה,

אני מביט למעלה, הם עוד עולים ומטפסים, מתי הסוף לזאת ההצגה.

 

עם ישראל חי, עוד אבינו חי, עם ישראל חזק, באמת יש לנו צבא,

גלעד עוד לא חזר, בעזה הצגה, חסר שרק יהפוך גם הוא לאגדה.

קדימה אמהות תצאו לרחובות,תרימו את קולכם בקול של שאגה,

לא רוצים לראות מלאכים עולים,לא רוצים סולם,רק קרש הצלה.

 

אני מביט למעלה, ירח הולך ונעלם,עוד חודש חלף אותם הכוכבים,

ציפורה אמרה ,ברק ענה בקול, בעזה אותה המנגינה למוסלמים.

הנייה נשאר הנייה,המנגינה לא שנתה קצב,"פלשתים עליך שמשון"

עורו ישנים נערו את המיטות,להציל מלאך אחד,שלא יהייה כנחשון.

 

היום הופיעו בקול ניצחון,קבלו עוד כסף, לארגן תעמולה והפגנות,

"יהלה ביתר,"" יהלה הפועל" עם שלם טובע בים של בחירות.

אולי אלך גם אני , כמו ההיא לחייך הא, הא הא,ירדו אולי המלאכים,

להמציא כובע פלדה לשדרות, כי רק שם יורדים נו אתם כבר יודעים.